<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן י'</h1>
<h2>דף יז.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל ובתוך [ו'] עונות שלמות לשמושה אינה יכולה להתחיל ולספור ז' נקיים. וביאר הר"ף ז"ל וכן יום שמשלימות הששה עונות אינו מן הספירה דז' נקיים. דכיון דתחלתו תוך ו' עונות שוב אינו יכול להיות מן המנין דהא בעינן כולן בטהרה. ונשים שלנו כולן זבות וסופרות ז' נקיים. ולא תתחיל ימי לבונה עד אחר ד' ימים לשמושה. כיצד שמשה ליל מוצאי שבת וראתה יום ה' תתחיל לספור. דשמא תפלוט. ובעינן ו' עונות שלמות ואם כן אם פלטה בליל ד' אותו היום אינו עולה למנין דהא אכתי ליכא ו' עונות שלמות. ונשים שבמקומנו נהגו שלא לטבול עד יום שמיני ללבונם וביום ה' לשמושם מתלבנות והיינו משום שחוששות לתחלת (הלילות) [הלילה] של ה' דשמא ראתה שהרי אפילו שכבה בבגדים לבנים מ"מ אינה שוכבת במטתה עד שתחשך ועדיין חלוקה של נדותה עליה. ואם רוצה שיהיה יום ה' ממנין ז' צריכה ללבוש מבעוד יום חלוקה או ביום ד' כשתעמוד ממטתה עכ"ל. והרשב"א ז"ל כתב האשה ששמשה ואחר כך פרסה נדה או שמצאה כתם כיון שהפרישה טהורה הרי זו מונה מיום שני להפרשת טהרתה ואע"פ שהיא פולטת שכבת זרע לא אמרו פולטת כרואה אלא לטהרות אבל לא לבעל. ויש שהורו לאיסור ולפיכך אינה סופרת עד יום ה' לשמושה. קנחה עצמה יפה חזקה הכל נתכבד ולא נשאר ממנו כלום. ומונה ממחרת יום שקנחה עצמה. הלכה ברגליה (הלכה) [חזקה] דרך הלוכה פלטה הכל ויש מי שהורה גם בזו להחמיר עד שתקנח יפה יפה. לעולם (מלמד) [ילמד] אדם בתוך ביתו שתהא מכבדת בית תורפה שלה יפה יפה ורוחצת בחמין כדי שלא תבא לידי ספקות אלו. כל בדיקות הללו בין בדיקות הפסק [טהרה] בין בדיקות ימי הספירה צריכין בדיקה בחורין ובסדקין. ובמה היא בודקת לא בעד שחור ואדום ולא בבגד פשתן חדש מתוך שהוא קשה אלא בצמר נקי (וכך) [ורך] או בגד פשתן שחוק ולבן ונקי או בצמר גפן. ואור היום יפה לבדיקה שכן של בית מונבז אין בודקין מטותיהן אלא ביום ומזכירין אותו לשבח. עכ"ל.
<h2>דף לג.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל ובתוך [ו'] עונות שלמות לשמושה אינה יכולה להתחיל ולספור ז' נקיים. וביאר הר"ף ז"ל וכן יום שמשלימות הששה עונות אינו מן הספירה דז' נקיים. דכיון דתחלתו תוך ו' עונות שוב אינו יכול להיות מן המנין דהא בעינן כולן בטהרה. ונשים שלנו כולן זבות וסופרות ז' נקיים. ולא תתחיל ימי לבונה עד אחר ד' ימים לשמושה. כיצד שמשה ליל מוצאי שבת וראתה יום ה' תתחיל לספור. דשמא תפלוט. ובעינן ו' עונות שלמות ואם כן אם פלטה בליל ד' אותו היום אינו עולה למנין דהא אכתי ליכא ו' עונות שלמות. ונשים שבמקומנו נהגו שלא לטבול עד יום שמיני ללבונם וביום ה' לשמושם מתלבנות והיינו משום שחוששות לתחלת (הלילות) [הלילה] של ה' דשמא ראתה שהרי אפילו שכבה בבגדים לבנים מ"מ אינה שוכבת במטתה עד שתחשך ועדיין חלוקה של נדותה עליה. ואם רוצה שיהיה יום ה' ממנין ז' צריכה ללבוש מבעוד יום חלוקה או ביום ד' כשתעמוד ממטתה עכ"ל. והרשב"א ז"ל כתב האשה ששמשה ואחר כך פרסה נדה או שמצאה כתם כיון שהפרישה טהורה הרי זו מונה מיום שני להפרשת טהרתה ואע"פ שהיא פולטת שכבת זרע לא אמרו פולטת כרואה אלא לטהרות אבל לא לבעל. ויש שהורו לאיסור ולפיכך אינה סופרת עד יום ה' לשמושה. קנחה עצמה יפה חזקה הכל נתכבד ולא נשאר ממנו כלום. ומונה ממחרת יום שקנחה עצמה. הלכה ברגליה (הלכה) [חזקה] דרך הלוכה פלטה הכל ויש מי שהורה גם בזו להחמיר עד שתקנח יפה יפה. לעולם (מלמד) [ילמד] אדם בתוך ביתו שתהא מכבדת בית תורפה שלה יפה יפה ורוחצת בחמין כדי שלא תבא לידי ספקות אלו. כל בדיקות הללו בין בדיקות הפסק [טהרה] בין בדיקות ימי הספירה צריכין בדיקה בחורין ובסדקין. ובמה היא בודקת לא בעד שחור ואדום ולא בבגד פשתן חדש מתוך שהוא קשה אלא בצמר נקי (וכך) [ורך] או בגד פשתן שחוק ולבן ונקי או בצמר גפן. ואור היום יפה לבדיקה שכן של בית מונבז אין בודקין מטותיהן אלא ביום ומזכירין אותו לשבח. עכ"ל.
<h2>דף מב.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל ובתוך [ו'] עונות שלמות לשמושה אינה יכולה להתחיל ולספור ז' נקיים. וביאר הר"ף ז"ל וכן יום שמשלימות הששה עונות אינו מן הספירה דז' נקיים. דכיון דתחלתו תוך ו' עונות שוב אינו יכול להיות מן המנין דהא בעינן כולן בטהרה. ונשים שלנו כולן זבות וסופרות ז' נקיים. ולא תתחיל ימי לבונה עד אחר ד' ימים לשמושה. כיצד שמשה ליל מוצאי שבת וראתה יום ה' תתחיל לספור. דשמא תפלוט. ובעינן ו' עונות שלמות ואם כן אם פלטה בליל ד' אותו היום אינו עולה למנין דהא אכתי ליכא ו' עונות שלמות. ונשים שבמקומנו נהגו שלא לטבול עד יום שמיני ללבונם וביום ה' לשמושם מתלבנות והיינו משום שחוששות לתחלת (הלילות) [הלילה] של ה' דשמא ראתה שהרי אפילו שכבה בבגדים לבנים מ"מ אינה שוכבת במטתה עד שתחשך ועדיין חלוקה של נדותה עליה. ואם רוצה שיהיה יום ה' ממנין ז' צריכה ללבוש מבעוד יום חלוקה או ביום ד' כשתעמוד ממטתה עכ"ל. והרשב"א ז"ל כתב האשה ששמשה ואחר כך פרסה נדה או שמצאה כתם כיון שהפרישה טהורה הרי זו מונה מיום שני להפרשת טהרתה ואע"פ שהיא פולטת שכבת זרע לא אמרו פולטת כרואה אלא לטהרות אבל לא לבעל. ויש שהורו לאיסור ולפיכך אינה סופרת עד יום ה' לשמושה. קנחה עצמה יפה חזקה הכל נתכבד ולא נשאר ממנו כלום. ומונה ממחרת יום שקנחה עצמה. הלכה ברגליה (הלכה) [חזקה] דרך הלוכה פלטה הכל ויש מי שהורה גם בזו להחמיר עד שתקנח יפה יפה. לעולם (מלמד) [ילמד] אדם בתוך ביתו שתהא מכבדת בית תורפה שלה יפה יפה ורוחצת בחמין כדי שלא תבא לידי ספקות אלו. כל בדיקות הללו בין בדיקות הפסק [טהרה] בין בדיקות ימי הספירה צריכין בדיקה בחורין ובסדקין. ובמה היא בודקת לא בעד שחור ואדום ולא בבגד פשתן חדש מתוך שהוא קשה אלא בצמר נקי (וכך) [ורך] או בגד פשתן שחוק ולבן ונקי או בצמר גפן. ואור היום יפה לבדיקה שכן של בית מונבז אין בודקין מטותיהן אלא ביום ומזכירין אותו לשבח. עכ"ל.
<h2>דף סו.</h2>
והמנהג הפשוט שנהגו בנות ישראל כך הוא יום שפוסקת בו מלראות בודקת עצמה לערב ולובשת מבעוד יום חלוק לבן שאם תראה עוד יהיה ניכר ובלילה תשכב בסדינים לבנים מכתם ומתחלת למנות ז' נקיים מאחר היום שלבשה חלוק לבן. והוא הדין למי שמצאה כתם שצריכה ז' נקיים חוץ מיום של מציאה כמי שראתה דם. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל. ואם לא לבשה חלוק לבן מבעוד יום עד הלילה לא תתחיל למנות ז' נקיים מכל אותו יום שלבשתו בו לפי שז' ימים נקיים צריכין להיותן נקיים שלמים על כן צריכה להחליף בגדיה מבעוד יום קודם שתשקע החמה. ובלילה תשכב בסדינים לבנים נקיים מכל כתם דם.
<h2>דף סח.</h2>
כתב הרשב"א ז"ל האשה שראתה ב' ימים או ג' והרגישה שפסקו דמים שלה אם לא בדקה עצמה אע"פ שהרגישה שפסקו דמיה הרי זו בחזקת טמאה עד שתפריש בטהרה. בדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה אע"פ שלא בדקה בין השמשות הרי היא בחזקת טהורה ראתה יום אחד ופסקה בו ביום ובדקה עצמה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טהורה. ויש מחמירין הואיל ומעיינה פתוח. לעולם יהא אדם מלמד בתוך ביתו שתהא האשה בודקת עצמה יום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות שזו בדיקה מוציאה מידי ספק. אע"פ שהפרישה טהרה ביום שפסקו דמיה צריכה שתהא בודקת כל (שבעה) [שבעת] ימי הספירה כדי שיהו ספורים בבדיקה לפניה. לא בדקה עצמה באחד מימי הספירה ובדקה עצמה ביום השמיני אע"פ שבדקה ומצאה עצמה טהורה אינה טהורה שהרי אין כאן ספורים ולא עלה לה אלא יום שמיני בלבד. בדקה עצמה יום ראשון מימי הספירה ושאר כל הימים לא בדקה או שבדקה יום ז' ושאר הימים הראשונים מימי הספירה לא בדקה טהורה. כיון שבדקה בתחלתן או בסופן טהורה. בדקה עצמה [באמצען] ולא בדקה בתחלתן ולא בסופן טהורה שהרי היתה לה בדיקה בימי הספירה ולא היתה בדיקת האמצע גרוע מבדיקת התחלה ובדיקת הסוף. ויש מורין בזה להחמיר עכ"ל.
כתב הרמב"ם ז"ל זה שתמצא מקומות שנדה יושבת ז' ימים (נקיים) בנדתה ואע"פ שלא ראתה דם אלא יום אחד ואחר השבעה תשב שבעה נקיים. אין זה מנהג אלא טעות ממי שהורה להן כך ואין ראוי לפנות לדבר זה כלל. אלא אם ראתה יום אחד ופוסקת סופרת אחריו ז' נקיים וטובלת בליל שמיני ומותרת לבעלה. וכן זה שתמצא בכמה מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים ויולדת נקבה אחר שמונים ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך השבעה אין זה מנהג אלא טעות הוא באותן התשובות ודרך מינות באותן המקומות ומן הצדוקים למדו דבר זה ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזיק בדברי החכמים שתספור ז' נקיים בלבד כמו שביארנו. עכ"ל. ושבעת ימים נקיים הם הנקראין ימי לבונה לפי שפושטת בגדיה מנדותה ולובשת.
<h2>דף סח:</h2>
טעם למה אינה מברכת על ימי הספירה אע"פ שהוא מן התורה דכתיב וספרה לה. יש לומר דזימנין דאתי למיטעיה שרואה בתוך ימי השבעה והוא ברכה לבטלה.
וכתב הר"י מקורביל ז"ל והלכה למעשה כל ימי ספירתה לוקחת בגד פשתן נקי ולבן או מוך ומכניסתו באותו מקום בעומק לחוריו ולסדקיו ולהוציאו ולראות אם ניכר בו אדמימות כשעומדת ממטתה ובערבית כשהולכת לבית הכנסת קודם שיהא לילה ואם שכחה ולא בדקה עצמה עד יום ז' [וביום השביעי בדקה עצמה] כמו כן שחרית וערבית מותרת וטובלת בלילה וטהורה. והר"ף ז"ל כתב דסופן אע"פ שאין תחלתן רק שתדע בודאי שפסקה מקודם יום ראשון של ספירה. (והיכה) [והיכא] שלא בדקה רק יום ראשון וביום שמיני רב אמר תחלתו אע"פ שאין סופו. ור' חנינא אמר תחלתו וסופו בעינן. ובספר המצות כתוב יש לנו להחמיר עד שתהא תחלתו וסופו בבדיקה וכן נמי דעת הרמב"ן ז"ל אך לא נהירא דמדין סופו אע"פ שאין תחלתו (כגון פסקה מלראות ביום ראשון לספירתה ולא בדקה וביום השביעי בדקה) משמע דהלכה כרב דאמר סופו אע"פ שאין תחלתו. מדהוצרך סתם התלמוד לאוקומי ברייתא דטועה כר' עקיבא משום דס"ל כרב ואי בעינן תחלתו וסופו לא צריכא לאוקומי כר' עקיבא ומן הדין כל שכן שיש לנו לומר תחלתו אע"פ שאין סופו דהא תלמודא קאמר מהו דתימא תחילה הוא דאיכא חזקת טהרה אמרינן אבל סופו דליכא חזקה לא אמרינן. מיהו שמא סברא אחרת יש.
